מאת: אורי שמיר - עורך האתר
תקופת הפגרה שבין עונות המשחקים היא תקופה של שוק בשר במחלקות הנוער. הרבה מאוד מעברים של שחקנים בכל שכבות הגיל בין קבוצות ובין מועדונים, הרבה מאוד פרסומים של מועדונים הגאים להודיע על צירופו של שחקן כזה או אחר (במקום שזה יהיה הפוך), הרבה מאוד פרסומים של סוכנים על מעבר מיוצג שלהם למועדון חדש, הרבה עבודה משקיעים מנהלים מקצועיים ומאמני קבוצות בניסיונות שכנוע של שחקנים לעבור לשורותיהם וכמובן שכסף הוא חלק גדול מהסיפור - בין אם מדובר בתשלומים לשחקנים על בסיס חודשי, תשלום הוצאות כאלה ואחרות כמו הוצאות נסיעה ודיור, רכישת כרטיסי שחקן, עמלות לסוכנים ומה לא.
המציאות שנוצרה כאן בשנים האחרונות הפכה את היוצרות. מחלקות נוער בייעודה המקורי אמורה להיות חממה לפיתוח שחקנים. אם אנחנו הולכים יותר לעומק - היא אמורה להיות גם חממה לפיתוח בני אדם הישגיים וערכיים יותר. אז זה לא שויתרו על היעדים האלה במחלקות הנוער, אך נראה שהפרמטרים החשובים האלה לא תופסים את המקום הראוי להם - ראש סדר העדיפויות, שכן הרבה כספים שאמורים להיות מושקעים בחתירה למטרות האלה, מושקעים בחלק מהמקרים בקיצורי דרך - הבאת שחקנים לתקופה קצרה כדי למלא ואקום במשבצת כזו או אחרת, בחלק מהמקרים מתוך ראיה בשחקנים פוטנציאל בוגרים. כך או כך.
הלך דרך ארוכה באותו מועדון - ובא על שכרו. אוסקר גלוך (צילום: האתר הרשמי רד בול זלצבורג)
שיקולים זרים
אתחיל את פסקה זו ואבהיר: אין לייחס לה שמץ של פרשנות גזענית, מאחר והדברים לא נכתבים מהמקום הזה. מי שעוקב לאורך השנים ובמיוחד בעונות האחרונות אחרי הליגות הלאומיות לנוער, בוודאי נחשף לעובדה שרוב הקבוצות הסתייעו בשחקן זר אפריקאי, חלקן כאלה המייצגות מועדונים ללא קבוצת בוגרים וחלקן כאלה המייצגות מועדוני בוגרים עם קבוצות בליגות נמוכות. לרוב מדובר בשחקני התקפה, שמנצלים את היתרון הפיזי שלהם על שחקני היריבה ודוהרים בדרך אל השער. מצד אחד - זה נותן אתגר לשחקני היריבות, מצד שני - בהרבה מקרים קבוצות הופכות להיות תלותיות בשחקנים.
המועדון היחיד מגזרת הליגות הלאומיות לנוער, שלאורך שנים קידם שחקנים זרים לקבוצת הבוגרים הוא הפועל ירושלים. ואלה הדוגמאות הבולטות: השוער ראיין אדלאיי - שהגן 6 עונות על שער הקבוצה הבוגרת, החלוץ סדריק דון - שכבר בעונה שעברה שיחק בבוגרים ובנוער והחלוץ וויליאם אגאדה. כשמועדון מביא שחקנים זרים במטרה להעלות את רמת קבוצת הנוער ומתוך מחשבה עתידית על השתלבות בקבוצת הבוגרים, זה בהחלט מהלך מוצדק, אך להביא שחקן רק כדי למלא ואקום לעונה מסוימת כדי להשיג מטרה כמו אליפות או הישארות בליגה? זה כבר לחטוא למטרה.
מבט על טבלת מלך שערי המחוז הצפוני בליגה הלאומית מגלה, שמלך שערי הליגה הוא שחקן מקומי (איליה פוטקין, מ.כ נווה יוסף חיפה), אך מבין שבעת הכובשים המצטיינים בליגה - חמישה הם שחקנים זרים. השקעה בשחקן זר נאמדת בעשרות אלפי שקלים לעונה: השכר הוא סביב 4,000 שקלים לחודש, נוסיף על כך הוצאות דיור, נסיעות ואוכל, תעשו לבד את החשבון במה כרוכות העלויות. אז נכון, יש מקרים שבהם קבוצות גזרו קופון ממכירת כרטיס שחקן - מה שסייע למצב הכספי של המועדון, אך זה לא מה שקורה ברוב המקרים. מה כן קורה? פיחות במעמד השחקן הישראלי ופחות אפשרויות להשקיע בשחקנים מקומיים, שהרי עשרות אלפי שקלים של השקעה במעטפת מקצועית ובאימוני העשרה יכולים לסייע להרבה יותר שחקנים להעלות את רמתם המקצועית.
צירוף זר מהסיבות הנכונות. דון סדריק - חלוץ הפועל ירושלים (צילום: רדאד ג'בארה)
לזרוע בדמעה ולקצור ברינה או לקנות בסופר?
צירוף שחקני חיזוק לקבוצה הוא כורח מציאות. זה בסדר וזה מובן, שקבוצות פועלות לצירוף שחקנים, מאחר וקבוצות מתמודדות גם הן עם מקרים של עזיבות שחקנים - הן בגלל פרישה והן בגלל מעבר לקבוצה אחרת, מה גם שאין שום דבר פסול בהתחזקות נקודתית בשחקנים שיכולים להעלות את רמת הקבוצה. היכן הבעיה? כשבשביל להשתלב בליגה גבוהה נוצרת סיטואציה של שוק בשר המוני, כשקבוצה מצרפת לשורותיה בהשאלות, ברכישות ובקליטת שחקנים חופשיים, כמות של מעל 5-6 שחקנים ובמקביל מנפה משורותיה שחקנים, שהלכו איתה דרך ארוכה והיו שחקנים שזכו לדקות משחק משמעותיות בקבוצתם. מעבר לכך, מה משדרת מחלקת נוער לשחקניה הותיקים והחדשים, כשהיא מתנהלת בצורה כזו? שמאמן טוב נמדד ברמת הציידות ולא ברמת האימון, שפיתוח שחקנים הוא לא נר לרגליה, שזהות וחיבור עם המועדון הם לא הדברים הכי חשובים.
ההצלחה האמיתית של קבוצות נוער ונערים נמדדת בקורולציה שבין הרמה ההישגית של הקבוצה לכמות השחקנים שצמחו במועדון ועשו פרק זמן משמעותי בשורותיו. אז נכון, בשוק הבשר שיש בכדורגל הישראלי זו לא משימה פשוטה ובוודאי שגם כרוכה בהשקעה כספית נכבדת, אך הכל עניין של סדרי עדיפויות - לזרוע בדימה ולקצור ברינה או ללכת לסופר ולקנות מוכן. בסופו של דבר, אין סיפוק גדול יותר מטיפוח שחקנים מבית, מהגעה להישגים עם שחקנים שיש להם חיבור למועדון, משחקנים שמצליחים בבוגרים ואפשר להתרגש מהם בזכות השורשים שלהם. בהרבה מקרים זה גם משתלם כלכלית, תשאלו את ראשי מכבי פ"ת והפועל ירושלים.
